ברגע שבו קיבלתי את הסטריט פייטר V4S המשוגע הזה – חזרה לה חדוות הרכיבה.
חודשיים אחרי, הוא עם כמעט 5000 ק"מ, אנחנו רגילים ומכירים אחד את השני. את השגעונות ואת המגבלות של הרוכב וגם של האופנוע.

הרוכב עצמו כבד ולא בכושר – אני אדם גדול, 120 קילו בערך אחרי דיאטה קשוחה.
האופנוע קליל וזריז ומהיר, אבל צמא לאללה ובעל טנק דלק קטנטן.
מה זה צמא? בערך 10 ק"מ לליטר. פחות כשלוחצים חזק.
אין מחוון כמות דלק. כן, שנת 2023 בפתח ועדיין אין פה מד דלק.
מה עושים? כל תדלוק מאפסים את מונה הרכיבה.
הטווח הוא כ-120 ק"מ עד שנדלקת הנורה שאומרת לך "דלק!". יש כ-30 ק"מ למצוא תחנה ולתדלק, אבל זה מלחיץ באופנוע כזה שתיין.

המראה: דוקאטי. מה יש להגיד חוץ מזה?
הוא נראה פשוט מדהים, הכל מרגיש בו איכותי.
הבולמים באופנוע – משובחים. מרגיש חד ומדוייק בסיבובים והשכבות גם במהירות גבוהה מאוד ששמורה למסלול.
הבלמים – מדהימים. חזקים ושותלים את הגלגל הקדמי במקום.
המנוע.. מה אפשר להגיד על הדבר הזה?
המנוע הזה פשוט מוטרף. מומנט מדהים ושילוב עם כוח שפשוט לא נגמר עד הרבה מעל שרואים 270 קמ"ש ב-GPS (מודה שהצוואר שלי לא עומד בעומס כזה, אצלי ראיתי 270 לשבריר שניה ולא אחזור על זה כנראה).

מאז שקיבלתי אותו היו לא מעט טיולים מוצלחים וחשבתי לרכז בבלוג חלק מהמסלולים שרכבתי בהם עם חברים.