החל מאתמול, 19.1.2020, אני בעלים גאה של סובארו BRZ.
זה הרכב שבזכותו החלטתי לכתוב את הבלוג הזה.
(אמירת מסגרת: זו לא פעם ראשונה שאני מנהל בלוג. הקודם שלי היה ״יומנו של האקר״ שהיה פעיל במשך שנים כבלוג הראשון בעברית על האקינג וטכנולוגיה.)

אז אתמול בשעה 12:30 בצהריים הגעתי אל מסירות סובארו ברחוב יגאל אלון בתל אביב וקיבלתי את הרכב החדש שלי.
זה נראה ככה:


לאחר הדרכה קצרה על הרכב, יצאתי אל היום הגשום שחיכה לי, אל כבישים רטובים ואל פקק הזוי ברחוב.
איך הרכב? במילה אחת – וואו. אם מאפשרים כמה מילים אז זה יותר ״מה זה הדבר השונה והמיוחד הזה???״.
בכל מקום שקראתי על הרכב הזה יש את אותם סופרלטיבים. זה ״רכב לנהג״ שאין בו שום פינוק חוץ מהנהיגה עצמה.
המנוע לא חזק, זה לא ״כמה סוגרת״ וגם לא ״0-100 ב-6 שניות או פחות״.
זה רכב מדהים לנהג שיודע לנצל אותו ונהג טוב יכול לשמור על קצב מעולה בכבישים טכניים, תוך כדי ״ואווווו״ ו-״מה לעזאזל זה היה??״ ותוך כדי ״פאקקקק!!!״.
המפתח כאן הוא לא כמה מהיר הרכב אלא כמה טוב הנהג.
לא המהירות אלא הפאן והאדרנלין שהרכב הזה יודע להזריק לך אל העורקים.

קיבלתי את הרכב ומיד פניתי אל איילון דרום, כביש 1, לכיוון כביש 38 והסיבוב הקבוע שלי בנס הרים.
היו תקופות שהסיבוב הזה היה בילוי קבוע של 3 פעמים בשבוע על האופנוע. עם הקופרה עשיתי אותו כמה פעמים והיה ״סתם״. למה? בפוסט אחר.
איילון עמוס, אבל לא פקוק בשעות הצהריים. גם כביש 1 יחסית בסדר ואני מוצא את עצמי בכביש 38 שמוביל אל בית שמש יחסית מהר.
קצת אחרי הכניסה לכביש 38 יש עליה ימינה, כיכר ועוד כיכר ואז ברחוב נחל כסלון יש פניה אל כביש 395 שבו הכיף מתחיל.

הרכב הזה הוא רכב הנעה אחורית, עם 200 כ״ס. כל סיבוב הוא חגיגה. כל פניה ימינה או שמאלה והרכב משחרר בשמחה את הזנב.
הרכב לא מהיר כמו שהיתה הקופרה אבל מבחינת הנאה? אין פה שום תחרות.
הרושם הראשוני שלי הוא שזה רכב מצויין למי שנהנה מנהיגה טכנית ומפרצי אדרנלין כשיש ״הפתעות״ כמו דריפט מקרי או החלקת זנב שובבה וחיננית 🙂

אפקט ״שופוני״? יש. הרכב צעקני יחסית ובולט מאוד. מושך עיניים ואנשים נעצרים לידו.
קטע, זה רק סובארו. אבל יפיופה לגמרי 🙂

סיימתי את הסיבוב לאחר כמה שעות וכ-300 ק״מ של הנאה חזרתי הביתה. בכל זאת יום גשום מאוד, כבישים חלקים, חושך ואני מצונן קשות.