אז אחרי כ-3,000 ק"מ בפחות מחודש שהרכב אצלי אני יכול להגוד שהמכונה הזו מעניינת בצורה קיצונית.
אין פה את ה"אלגנטיות" של אאודי או אפילו של סיאט. אין נינוחות ומצבי נהיגה כמו "ספורט" או "קומפורט". אין כאן אביזרי נוחות וגם אלה שקיימים – זה מינימליסטי. מאוד. כנראה ששכחו להסיר אותם.
הדגש כאן הוא רק על נהיגה ספורטיבית ומחושבת.
לא מהירות. זו לא נהיגה ספורטיבית וזו לא המטרה של הרכב הזה.
0-100? איטי. איזה 7.6 שניות או משהו כזה שאתה מתבאס ממנו רק כשיש לידך איזו קופרה.
אז מה הקטע?

הקטע במכונה הזו הוא הנהיגה הזורמת והמדוייקת. סביבת מחיה מועדפת לרכב הזה?
נס הרים, כבישי הצפון המסולסלים, סדום ערד.
עדיף כשאתה לבד ברכב ולבד על הכביש.
כשאתה מרוכז, אתה ב-"Zone" שלך כנהג ואתה כולך חלק מהרכב (והוא חלק ממך).
אז, רק אז – אתה מבין מה זה להשתכשך במי הברז 🙂

אז מה למדתי בינתיים?
שיש בברז שני מודים, קומפורט (עד 3,500 סל"ד) וספורט (החל מ-4,800 סל"ד לערך).
אתה לא צריך ללחוץ על כפתורים, אתה רק צריך לנהוג.
רוצה רכב סביר ליום יום? אין בעיה. שמור אותו בגבולות של עד 3,500 סל"ד. תצרוכת הדלק סבירה, הוא נוח , שקט ונעים כמה שרכב ספורטיבי יכול להיות.
מה קורה כשאתה שומר אותו ברצועת הכוח של 5,000-7,000 סל"ד? חיית הטרף משתחררת והרכב שקודם היה נשלט ושקט ונוח הופך לרכב אגרסיבי, רועש ומהיר מאוד בסביבה הטכנית. תוסיפו גשם וזה הופך גם קצת קשה לשליטה למי שלא נהג ברכב כזה קודם.
לא צריך ללחוץ על כפתורים ולא צריך לברור מצבי מנוע.
רק צריך לבחור אם אתה נוהג "רגוע" או שאתה דביל חסר רסן שרוצה חיוכים.