
כן, אופנוען אמיתי רוכב גם בחורף. רוכב כל הזמן.
אבל האמת? זה לא כיף. לא כיף לקפוא ולהתרטב בגלל 10 דק' רכיבה למשרד.
המון התעסקויות בציוד ומיגון רטוב שפשוט הוציאו לי את הכיף.
עוד משהו שקרה זה שהרכיבה על החלום המוטורי הזה, המקבילה של אופנועים לפרארי, הפכה להיות משהו שהוא כבר לא וואו אלא שימושיות יום יומית. איבדתי את חדוות הרכיבה בגלל ההתניידות המנהלתית.
אז מה עושים? מחשבים מסלול מחדש. בחורף שעבר, הגיעה פיג'ו 206GTI ישנה, שנת 2001, מנוע 2000 סמ"ק, גיר ידני.

ההתניידות אל המשרד מחולון אל תל אביב פקוקה ועמוסה בשעות הבוקר.
מי קונה רכב עם גיר ידני? בשביל פקקים?
אני. אני רוצה את החיבור לרכב, את המינימליזם, את החיבור לתחושה שמעבירה אותה GTI אל הנהג קשה לתאר.
האאודי היתה מהירה. 0-100 ב-6.5 שניות, מהירות סופית של 226 קמ"ש, על פי מקורות זרים.
חיבור לכביש, לנהיגה? אין כלום. שום דבר.
ה-GTI היא בדיוק ההיפך.
זה רכב עתיר מומנט (19 קג"מ) עם 138 כ"ס, הוא לא יודע להוריד את הכוח אל הגלגלים טוב מספיק והנהיגה ברכב הזה היא פשוט חגיגה 🙂
סיבובים? האחיזה מעולה!
ההגה מתקשר כל פיסת מידע אל הנהג, אתה יודע בדיוק מה קורה בכל שלב. מרגיש כל חריץ וכל אבן.
מהירות? הרכב לא מאוד מהיר.
כיף? המון! יכולות דינאמיות מדהימות!
לכאורה? הרכב המושלם.
אני נהנה לנהוג, גם בפקקים.
אבל.. זה רכב מיושן, מתוחזק מעולה אבל מיושן.
בנהיגה של פעם ב.. – זו לא בעיה. כשהבנתי שאני נוהג הרבה לעבודה, לא רק בימים של גשם אלא בכלל – מעדיף לא מעט מהימים את הרכב על האופנוע – הבנתי שצריך רכב חדיש יותר.
ככה הגיעה הקופרה.