בשבת האחרונה יצאנו משהו כמו 25 אופנועים לטיול של הכלים הספורטיביים במועדון דוקאטי.
קשה לתאר את העוצמה שיש ב-25 אופנועים עם כוח עצום ורעש עצום לא פחות 🙂
מסלול הטיול התחיל בכביש 6, ירד אל ערד, ים המלח, עצירה במסעדת מי-קאסה וחזרה הביתה.
טיול מדהים שעשיתי עם דניאל פטרי (מיצו) יצא מכיוון גדרה, ירושלים, ים המלח, סדום-ערד, עמשא, בית גוברין (כביש הכיכרות) והביתה.
אחד הטיולים הטובים ביותר שרקח אריק (חבר טוב, רוכב על פניגאלה לבן מיוחד). המסלול יצא מהמרכז ועד רמות נפתלי בצפון בדרך יפהפיה.
https://www.google.com/maps/d/u/0/edit?mid=191FAowfQsWQ0QvNwaZ1dbu-_MBn2Yc8&usp=sharing
כל אופנוען במרכז מכיר את הכביש הזה. כל אופנוען בארץ שמע עליו.
בתי הקברות מלאים ברוכבים שהגזימו שם, היו שם אין סוף תאונות.
אז למה לרכוב בנס הרים?
כי זה אחד הכבישים הכי טכניים בארץ, נוף מטריף, מזג אוויר קריר ונעים.
למה לא לרכוב שם? נגיע לזה.
איך מגיעים לשם? פותחים וייז אל "דלק נחשון", המסלול יתחיל מהנקודה והוא מצורף כאן.
מתחנת הדלק רוכבים בכבישים מהירים ומפותלים עד לסיום המסלול.
קישור למסלול: נס הרים
למה לא לרכוב שם? יש הרבה סיבות. אתם תעשו את זה למרות הסיבות.
בכל מקרה, לפני שאתם מגיעים לשם קבלו כמה דגשים.
רכבו שם עם מיגון מלא. קסדה, כפפות, מעיל, מכנסי רכיבה, מגני ברכיים, מגפיים.
הכביש הזה מסוכן. מאוד.
הוא מטעה, הוא צפוף, הוא טכני מאוד.
יש בו הרבה תנועה בשעות מסויימות ומקומות שפשוט מסוכן לבצע עקיפה.
יש בו רוכבי אופניים בשעות הבוקר המוקדמות, המון רוכבי אופני כביש בשישבת.
בשעות הבוקר המוקדמות עלולות להיות שאריות טל על הכביש, רטיבות חלקלקה.
יש שם אכיפה הדוקה של משטרת התנועה.
היו שם אינסוף הרוגים ופצועים.
עוברות בו משאיות שמשאירות לעיתים "הפתעות" על הכביש בדמות סולר או שמן.
פתאום באמצע הרכיבה אתם תיתקלו בעבודות בכביש או סתם כביש מקורצף.
אז למה כן?
כי זה אחד המקומות היפים בארץ, כביש טכני ומדהים.
בר בהר (וייז- בר גיורא) הוא מקום יפהפה שכיף לשבת בו ולשתות קפה מול נוף מדהים.
ברגע שבו קיבלתי את הסטריט פייטר V4S המשוגע הזה – חזרה לה חדוות הרכיבה.
חודשיים אחרי, הוא עם כמעט 5000 ק"מ, אנחנו רגילים ומכירים אחד את השני. את השגעונות ואת המגבלות של הרוכב וגם של האופנוע.
הרוכב עצמו כבד ולא בכושר – אני אדם גדול, 120 קילו בערך אחרי דיאטה קשוחה.
האופנוע קליל וזריז ומהיר, אבל צמא לאללה ובעל טנק דלק קטנטן.
מה זה צמא? בערך 10 ק"מ לליטר. פחות כשלוחצים חזק.
אין מחוון כמות דלק. כן, שנת 2023 בפתח ועדיין אין פה מד דלק.
מה עושים? כל תדלוק מאפסים את מונה הרכיבה.
הטווח הוא כ-120 ק"מ עד שנדלקת הנורה שאומרת לך "דלק!". יש כ-30 ק"מ למצוא תחנה ולתדלק, אבל זה מלחיץ באופנוע כזה שתיין.
המראה: דוקאטי. מה יש להגיד חוץ מזה?
הוא נראה פשוט מדהים, הכל מרגיש בו איכותי.
הבולמים באופנוע – משובחים. מרגיש חד ומדוייק בסיבובים והשכבות גם במהירות גבוהה מאוד ששמורה למסלול.
הבלמים – מדהימים. חזקים ושותלים את הגלגל הקדמי במקום.
המנוע.. מה אפשר להגיד על הדבר הזה?
המנוע הזה פשוט מוטרף. מומנט מדהים ושילוב עם כוח שפשוט לא נגמר עד הרבה מעל שרואים 270 קמ"ש ב-GPS (מודה שהצוואר שלי לא עומד בעומס כזה, אצלי ראיתי 270 לשבריר שניה ולא אחזור על זה כנראה).
מאז שקיבלתי אותו היו לא מעט טיולים מוצלחים וחשבתי לרכז בבלוג חלק מהמסלולים שרכבתי בהם עם חברים.
אז אחרי הדוגמנית שלא זרמה, וכשלא היתה דוקאטי ג'ינג'ית במלאי, הגיע אלי האביר השחור.
אופנוע מטורף בכל קנה מידה הגיוני, שוב 208 כ"ס הפעם על 200 ק"ג כשהוא כבר רטוב ומלא.
12.5 קג"מ מומנט.
האופנוע הזה הוא By Far האופנוע הכי משוגע ומדהים שהיה לי אי פעם.
אם חשבתי שהמונסטר 1200R היה מושלם – הסטריט הזה מתעלה עליו. אפילו די בקלות.
האופנוע הזה החזיר לי את החיוך לפנים, הוא חוליגן רציני ואחרי כל מה שהיה קודם, פשוט חזרתי להנות מרכיבה.
כנראה שדוקאטי זה מותג שבנוי בשביל אנשים כמוני 🙂
מה טוב?
בלמים, בולמים, אחיזה, היגוי, מנועעעעעע.
חיוך ואושר.
מה לא טוב?
טווח. מיכל דלק קטן.
אני רוכב על אופנוע מאוד ייחודי.
Ducati Monster 1200R, יש ממש בודדים כמותו בארץ.
לפני מספר שבועות, באמצע רכיבה, האופנוע איבד כוח.
עצרתי בצד ודוממתי את המנוע.
ניסיתי להניע שוב – המנוע לא משתף פעולה.
גרירה אל ליגל(היבואן) לאחר שיחה עם אלי, הבעלים והמנכ״ל.
בדיקה קצרה מגלה שזו תקלה משמעותית.
אלי מרגיע אותי – אין לך מה לדאוג – האופנוע תחת אחריות.
יש לציין שהאופנוע בן כמעט שלוש שנים. רכשתי אופנוע בן שנתיים וקצת אך עם 66 קילומטרים בלבד.
את ההרצה שלו ביצעתי אני, שנתיים אחרי שעלה אל הכביש.
כל הטיפולים בוצעו בליגל.
האופנוע לא באחריות אבל רכישה בליגל ואני בראש שקט שיש לי אל מי לפנות.
מספר ימים אחכ מתגלה הזוועה.
שסתום אחד התפוצץ, כנראה כתוצאה מפגם בייצור.
חצי מנוע נדפק, כולל צילינדר, ראש מנוע ועוד.
אלי בכל שלב מרגיע אותי.
היום קיבלתי את האופנוע חזרה.
התיקון המטורף הזה בוצע בצורה הטובה ביותר, הכל במסגרת אחריות של ליגל.
אני נדהם ונפעם מרמת השירות, המקצוענות והרצינות שבה מטפלים ומשמרים לקוח.
הלוואי והיו עוד כאלה.
כן, אופנוען אמיתי רוכב גם בחורף. רוכב כל הזמן.
אבל האמת? זה לא כיף. לא כיף לקפוא ולהתרטב בגלל 10 דק' רכיבה למשרד.
המון התעסקויות בציוד ומיגון רטוב שפשוט הוציאו לי את הכיף.
עוד משהו שקרה זה שהרכיבה על החלום המוטורי הזה, המקבילה של אופנועים לפרארי, הפכה להיות משהו שהוא כבר לא וואו אלא שימושיות יום יומית. איבדתי את חדוות הרכיבה בגלל ההתניידות המנהלתית.
אז מה עושים? מחשבים מסלול מחדש. בחורף שעבר, הגיעה פיג'ו 206GTI ישנה, שנת 2001, מנוע 2000 סמ"ק, גיר ידני.
ההתניידות אל המשרד מחולון אל תל אביב פקוקה ועמוסה בשעות הבוקר.
מי קונה רכב עם גיר ידני? בשביל פקקים?
אני. אני רוצה את החיבור לרכב, את המינימליזם, את החיבור לתחושה שמעבירה אותה GTI אל הנהג קשה לתאר.
האאודי היתה מהירה. 0-100 ב-6.5 שניות, מהירות סופית של 226 קמ"ש, על פי מקורות זרים.
חיבור לכביש, לנהיגה? אין כלום. שום דבר.
ה-GTI היא בדיוק ההיפך.
זה רכב עתיר מומנט (19 קג"מ) עם 138 כ"ס, הוא לא יודע להוריד את הכוח אל הגלגלים טוב מספיק והנהיגה ברכב הזה היא פשוט חגיגה 🙂
סיבובים? האחיזה מעולה!
ההגה מתקשר כל פיסת מידע אל הנהג, אתה יודע בדיוק מה קורה בכל שלב. מרגיש כל חריץ וכל אבן.
מהירות? הרכב לא מאוד מהיר.
כיף? המון! יכולות דינאמיות מדהימות!
לכאורה? הרכב המושלם.
אני נהנה לנהוג, גם בפקקים.
אבל.. זה רכב מיושן, מתוחזק מעולה אבל מיושן.
בנהיגה של פעם ב.. – זו לא בעיה. כשהבנתי שאני נוהג הרבה לעבודה, לא רק בימים של גשם אלא בכלל – מעדיף לא מעט מהימים את הרכב על האופנוע – הבנתי שצריך רכב חדיש יותר.
ככה הגיעה הקופרה.
שנת 2012 – שנת תפנית. הפכתי לאופנוען ונהג.
אני בעל רישיון נהיגה מגיל 17 (שנת 1990) אבל לנהג אמיתי הפכתי בשנת 2012.
היו לי לא מעט רכבים אבל בשל מגוון שינויים בחיים שלי, בשנה זו רכשתי אאודי Q5, ג'יפון חביב של אאודי והתחלתי להנות באמת מנהיגה.
באותה שנה גם הוצאתי רישיון נהיגה על אופנוע ורכשתי את האופנוע הראשון שלי (CBR125).
ספורט מוטורי החל להיות חלק מהחיים.
האופנוע השתדרג וגדל עם הגדלת הרישיון ללא מוגבל והיו בדרך גם Suzuki Gladius 650
ואח"כ Ducati Monster 696 שהוחלף די מהר ל-Ducati Monster 1200 ואחריו עוד אחד רק חדש יותר (קופיקו), הפוגה של דוקאטי ורצון לחוות מנוע 4 בשורה (קופיקו) הובילה אותי אל BMW S1000R
ואז חזרה "הביתה" עם רכישת Monster 1200R – אחד מהבודדים בארץ (קופיקו ומשפחתו).
בעולמות הרכב ביליתי עם ה-Q5 שנים רבות. רכב שסיפק את הצרכים המשפחתיים (ג'יפון) אבל גם את ההנאה מנהיגה, ככה חשבתי. עד ש..
כמה סיבובים על רכבים במהלך השנים גרמו לי לרצות לחזור לנהוג על רכב מסוג אחר. האאודי היתה מהירה אבל רציתי רכב ספורטיבי ולא ג'יפון.
הצורך המשפחתי היה שם ואשתי שהתניידה עם מיצובישי אטראז' צבאית לא איפשרו גמישות ולכן האאודי נשארה.
כשאשתי השתחררה מצבא הקבע נוצר חלון הזדמנויות.
היא תקבל את אותה אאודי, אני עובר לאופנוע בלבד. חלום אמיתי, עד שיש חורף..
*** מה זה קופיקו? זו שאלה נהדרת.
קופיקו הוא משהו שלא יוצא לך מהראש. שם קוד לכל דבר דבילי שעושים אופנוענים והוא לא רציונאלי או סתם עולה הרבה כסף. אגזוזים רועשים יותר, מעיל עור נוסף למרות שיש לך שניים אחרים, קסדה נוספת למרות שיש לך כבר 5, אופנוע אחר למרות שהקודם רק חצי שנה אצלך ולפני חודש עוד ידעת שהוא הכי טוב בעולם.
תריב עם קופיקו – רק תדע מראש שהוא תמיד מנצח.
החיה הזו התגלתה על ידי דניאל "מיצו" פטרי שמפעיל את הבלוג המצויין "מיצו בדרכים".
הקדמה: אני נהג ואופנוען בערך 7 שנים. יש לי רישיון נהיגה כ-30 שנה אבל הייתי נוהג, לא הייתי נהג.
כיאה לבלוג שסובב סביב הרכב החדש שרכשתי, רכב לנהג, נתחיל בסיפור של הנהג עצמו.
אני גיא מזרחי, בן 47 בעוד מספר ימים נשוי לאשה מדהימה (גבי) ואב לשתי ילדות בנות 11 ו-9.
איש סייבר, איש מודיעין, יזם הייטק עם מספר חברות שיזמתי בעבר.
אני אדם קיצוני ולא שגרתי, כמעט כל דבר בחיים שלי הוא "שונה" מהנורמה.
ניסיון של כ-30 שנות נהיגה וכ-7 שנות רכיבה על אופנוע.
בעברי מגוון רב של רכבים והיום אני בעלים של אופנוע אחד (Ducati Monster 1200R), רכב מיושן מסוג פיג'ו 206GTI שנת 2001 ועד לפני מספר ימים גם סיאט איביזה קופרה.
למה אופנוע?
זה התחיל כהגשמה של חלום ילדות, תמיד רציתי אופנוע.
בפעם הראשונה שעליתי על אותו הונדה CBR125 שרכשתי עם הוצאת הרישיון, אופנוע קטן של ילדים, הייתי בן 40 שברגע שהניף את רגלו מעל לאופנוע – חזר להיות ילד עם חיוך שנעצר רק בזכות הקסדה שחבשתי.
ככה הכרתי לראשונה את קופיקו.
*** מה זה קופיקו? זו שאלה נהדרת.
קופיקו הוא משהו שלא יוצא לך מהראש. שם קוד לכל דבר דבילי שעושים אופנוענים והוא לא רציונאלי או סתם עולה הרבה כסף. אגזוזים רועשים יותר, מעיל עור נוסף למרות שיש לך שניים אחרים, קסדה נוספת למרות שיש לך כבר 5, אופנוע אחר למרות שהקודם רק חצי שנה אצלך ולפני חודש עוד ידעת שהוא הכי טוב בעולם.
תריב עם קופיקו – רק תדע מראש שהוא תמיד מנצח.
החיה הזו התגלתה על ידי דניאל "מיצו" פטרי שמפעיל את הבלוג המצויין "מיצו בדרכים".