נהיגה על Renault Megane RS Trophy

9:30 בבוקר קריר של תחילת החורף, אני מתייצב בסוכנות רנו בראשון לציון אצל אלדר. תיאמנו נסיעת מבחן על רנו מגאן RS טרופי.
בתוכנית נהיגה של השותף שלי וגם שלי (וגם של אלדר) לכיוון נס הרים, קצת להבין מה זו המכונה הזו..
חיכתה לנו טרופי צהובה מטאלית, אספרסו מהיר, קצת דיבורים ויוצאים לדרך.

רנו מגאן RS טרופי – באדיבות אלדר נוימן 🙂


בורר מצבי הנהיגה היה בשימוש מועט. מצב RACE נותן כל מה שמוטורהאד סביר ירצה: רעש מסובב ראשים מהאגזוז, פיצוצים מהאגזוז לטובת הערסים (ואני), מצב תצוגה נהדר מותאם למה שנהג צריך: סל"ד, מהירות וכו'. מה זה כו'? לא יודע. לא ממש התסכלתי שם, כי הבנתי שאני חייב להשגיח על מד המהירות כל הזמן.
הרכב הזה מהיר. מאוד.
300 כ"ס וזה מרגיש טובבבבבב.
התחלנו בנסיעה כשאמיר (השותף שלי, להלן "טטל" או "טטלבאום") נוהג. הוא נוהג זהיר ושפוי. האגזוז בתגובה? פפפפפפפםםםםםםם פפפם פפפםםם פפפפפפםםם.
כמות הפעמים שהרכב הזה מפליץ דומה לאדם שנתנו לו לאכול צלחת שעועית. גדולה. מאוד.
אני נהנה 🙂
יורדים לכיוון 431 ואז אל המחלף של בית שמש. אנחנו מתחלפים.
עכשיו נוהג על הרכב איזה "פושטק" לדברי אלדר. אני הפושטק.
אלדר מזהיר שלא לעבור מהירות מסויימת (נקרא לה "המהירות החוקית"). אני עם עין אחת כל הזמן על מד המהירות כי הרכב הזה מנסה לשכנע אותך בכל צורה אפשרית לתת עוד. ללחוץ.
רוצה לעקוף? אין בעיה. טונות של כוח. הכל מהיר (ועצבני).
צומת נחשון. עוברים את המצלמה ואת תחנת הדלק הידועה, אני נכנס למוד נהיגה.
הרכב הזה עם יציבות מרשימה. לוקח פניות וסיבובים בצורה מעולה.
אני לוחץ בקטנה כי אלדר מראה סימני חשש, יש לו איזו שאיפה לחזור הביתה בשלום.. לך תבין.
עולים ועושים את סיבוב נס הרים, עוצרים בבר-בהר. קצת דיבורים על רכבים וכו'.
אח"כ אלדר נוהג, הוא יודע להוציא מהרכב הזה דברים שחוליגאן כמוני לא מכיר 🙂

אבל יותר חשוב, מה קורה ברכב במהירות גבוהה? זה סיפור מעניין.
עוד בתחילת היום מסביר לנו אלדר שיש פה היגוי אחורי. הגלגלים האחוריים "עוזרים" לתת פקודות היגוי ולכן הרכב מרגיש שונה לגמרי כמתחילים לקחת אותו למקומות שאני אוהב.
זווית של 2.7 מעלות שהם יודעים לזוז וזה מרגיש הרבה! הרכב הזה מתנהג שונה לגמרי מאשר מכונת הנעה קדמית רגילה.
אתה נוהג מדוייק? מעולה. יש לך "תגבור" של פקודות ההיגוי.
אתה "פושטק"? אתה תזרוק זנב. ממש.
זה אמנם לא רכב עם הנעה אחורית אבל הוא מייצר רגעי פאן שלא ייאמנו.

סיכום?
הרכב הזה הוא מכונית משפחתית ספורטיבית מושלמת לנהגים שובבים 🙂
מצד אחד הוא חדשני ונעים, פינוקים שונים ולדים יוקרתיים. כל מה שהייטקיסט חולה נהיגה ירצה.
מצד שני – הוא מכונת נהיגה מעניינת מאוד.
חזק, מהיר, לעיתים עצבני, שובב כשמתחשק לך (ולו) ובייחוד – כייפי לנהיגה.
מחיר? בסביבות 260K ש"ח ועוד קצת.

שווה? פאק, כן!

החלפת אגזוז – AxelBack

אחד השינויים הכי טובים שאתם יכולים לעשות לרכב זה להוסיף לו מערכת פליטה משודרגת. יש המון אפשרויות ״אפטר מרקט״ לברז, אבל זה עולה המון כסף.
מערכת פליטה איכותית עולה אלפי שקלים רבים. באופנוע הדוקאטי מונסטר שלי מותקנת מערכת פליטה מתוצרת טרמיניוני והסאונד בו פשוט אלוהי. יחד עם הסאונד מקבלים גם מפות הצתה חדשות והאופנוע מרגיש שונה. חזק יותר.

התלבטתי רבות אם לשנות את מערכת הפליטה בברז, המחיר הרתיע אותי.
פתאום נפלה לי הזדמנות לקנות מערכת פליטה (אגזוז) שונה ומהרגע שהחלטתי – בתוך כמה שעות היתה מערכת פליטה חדשה.

גם בסובארו שלי ההרגשה היא שזה רכב שונה. לא מרגיש הבדל בכוח (כן, עדיין חסר כוח) אבל ההרגשה היא עכשיו שהסאונד של הרכב מתאים לצורה שלו.
הסאונד אוטומטית מעלה לי חיוך בכל פעם שאני מניע את הרכב.
זה רועש, אפילו רועש מדי, אבל אם אתה חובב רכב – זו מוסיקה נהדרת (אם אתה לא, למה לעזאזל שתקנה BRZ??).

הדוד הענק שהיה מותקן ירד, חיסכון של המון משקל (לדעתי שוקל כ-20 קילו):
הדוד האחורי שירד

במקומו הותקן אקסלבק קל, יפיוף (קצוות כחלחלים) ומרעיש 🙂
הקאטבק שהותקן

הצליל של האגזוז המקורי:

TORQUE DEEP

אחד הדברים הראשונים שאתם תקראו על סובארו BRZ הוא נושא המומנט (או ליתר דיוק ״בור המומנט״ שגם אני כבר דיברתי עליו מספר פעמים בעבר.
ה״בור״ הזה שמתחיל ב-3500 סל״ד ונגמר באיזור 4500 סל״ד מגיע בערך באמצע קו הסל״ד, אזור שלכאורה מבלים בו הרבה.
אישית הבור הזה לא מפריע לי. הייתי שמח אם הוא לא היה אבל התרגלתי להשתמש בו כנקודת מעבר בין נסיעה מנהלתית ורגועה לבין נהיגה טכנית ומהירה.
אחד הדברים הנחמדים שיש בלוח השעונים הוא תצוגה שמראה את גרף כוחות סוס מול מומנט.

וכן, אני כבר על 8100 ק״מ.
בינתיים הרכב גם עבר החלפת שמנים ופילטר שמן (הדרישה היא כל 15000 ק״מ, אני משקיען).

קצת על הבלמים של ה-BRZ

לפני מספר ימים פרסמתי בקבוצת הוואטסאפ של ה-BRZים, פוסט על הבלמים של הרכב.
שאלה:
"אתמול עשיתי סשן קצת חזק בנס הרים ולקראת האמצע התחלתי להרגיש שהבלמים ממש ירדו באיכות בלימה שלהם.
נסיעה חזקה אמנם אבל זה לא מסלול ורחוק מאותה אינטנסיביות, אז זה הפתיע אותי.
מישהו חווה את זה? ואם ככה זה בנס הרים, מה יהיה כשאקח אותה למוטורסיטי או ערד? 😱"
היו שם מגוון תגובות שחלקן דנו ביעילות של הבלמים וחלק בנהג (אתה בולם לא טוב, בלימה ארוכה מדי).

לפני שאני הולך ומשדרג דברים החלטתי על שינוי גישה.
נהגתי שוב חזק, הכביש היה רטוב בחלקו.
הצמיגים הסטוק פשוט גרועים ברמות אחרות, האחיזה שלהם פשוט זוועתית.
מעבר לזה, אם משחררים טיפה את ההגה ברגע שיש טיפה חוסר אחיזה/היגוי יתר וכו׳ – אפשר לעבוד איתם.

עם הבלמים הפעם נהגתי שונה. לחיצות קצרות וחזקות הרבה יותר ממה שאני מורגל נתנו בתמורה נשיכה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) יותר טובה והם הרבה פחות התחממו.

מהירות – הייתי מהיר יותר הפעם למרות הרבה מאוד רוכבי אופניים. היו הרבה פחות רכבים על הכביש אז הרבה פחות דברים שהאיטו אותי.

המסקנה העיקרית שלי: הבלמים הרבה פחות טובים מאשר בקופרה. הם גם הרבה פחות טובים מהברמבו שיש על ה-206GTI העתיקה שלי.
זה לא שהבלמים הם רעים, הם פשוט לא "נושכים" כמו הברמבו האלה שאני רגיל אליהם.
בקבוצה ההיא יש לא מעט אנשים שהחליפו רפידות ל-HP2000 או רפידות וצלחות של טארוקס.
אני חושב שאם אתחיל לשדרג את הרכב – זה יהיה הדבר הראשון שארצה לעשות.

אז מה זה לחיות עם רכב קופה?

סובארו BRZ היא רכב עם מרכב קופה והמראה שלו הוא חלום אמיתי. אבל מה? הרכב נמוך, 2 דלתות גדולות וארוכות מאוד.
חניה ליד רכב אחר? אתה צריך לדאוג שתהיה רחוק ממנו כדי שתוכל לפתוח את הדלת.
אני בגובה 1.82 ואין שום אפשרות לשבת מאחורי (אלא אם הנוסע הוא נכה קטוע רגליים). הילדות שלי שנכנסות פנימה קצת סובלות מהכניסה.
הגובה זו נקודה משמעותית.. ה-BRZ מאוד מאוד נמוכה והנהג יושב בגובה של 38 ס"מ מהריצפה. כל עוד אתה ברכב? אין בעיה.
כשאתה רוצה להיכנס ולצאת – זה האתגר.
אז האמת שזה מפתיע אבל לא נורא קשה להיכנס ולצאת. מתרגלים.
דווקא הדלתות מתגלות כאתגר כשאתה צריך לחנות ולדאוג להיות רחוק מאוד מהרכב ליד.

כשהברז מסיימת הרצה

אז אחרי כ-3,000 ק"מ בפחות מחודש שהרכב אצלי אני יכול להגוד שהמכונה הזו מעניינת בצורה קיצונית.
אין פה את ה"אלגנטיות" של אאודי או אפילו של סיאט. אין נינוחות ומצבי נהיגה כמו "ספורט" או "קומפורט". אין כאן אביזרי נוחות וגם אלה שקיימים – זה מינימליסטי. מאוד. כנראה ששכחו להסיר אותם.
הדגש כאן הוא רק על נהיגה ספורטיבית ומחושבת.
לא מהירות. זו לא נהיגה ספורטיבית וזו לא המטרה של הרכב הזה.
0-100? איטי. איזה 7.6 שניות או משהו כזה שאתה מתבאס ממנו רק כשיש לידך איזו קופרה.
אז מה הקטע?

הקטע במכונה הזו הוא הנהיגה הזורמת והמדוייקת. סביבת מחיה מועדפת לרכב הזה?
נס הרים, כבישי הצפון המסולסלים, סדום ערד.
עדיף כשאתה לבד ברכב ולבד על הכביש.
כשאתה מרוכז, אתה ב-"Zone" שלך כנהג ואתה כולך חלק מהרכב (והוא חלק ממך).
אז, רק אז – אתה מבין מה זה להשתכשך במי הברז 🙂

אז מה למדתי בינתיים?
שיש בברז שני מודים, קומפורט (עד 3,500 סל"ד) וספורט (החל מ-4,800 סל"ד לערך).
אתה לא צריך ללחוץ על כפתורים, אתה רק צריך לנהוג.
רוצה רכב סביר ליום יום? אין בעיה. שמור אותו בגבולות של עד 3,500 סל"ד. תצרוכת הדלק סבירה, הוא נוח , שקט ונעים כמה שרכב ספורטיבי יכול להיות.
מה קורה כשאתה שומר אותו ברצועת הכוח של 5,000-7,000 סל"ד? חיית הטרף משתחררת והרכב שקודם היה נשלט ושקט ונוח הופך לרכב אגרסיבי, רועש ומהיר מאוד בסביבה הטכנית. תוסיפו גשם וזה הופך גם קצת קשה לשליטה למי שלא נהג ברכב כזה קודם.
לא צריך ללחוץ על כפתורים ולא צריך לברור מצבי מנוע.
רק צריך לבחור אם אתה נוהג "רגוע" או שאתה דביל חסר רסן שרוצה חיוכים.

אחרי מקלחת 🙂



רגעי WTF ואיך זה קשור לחיוך?

הרכב עדיין בהרצה אבל כל פניה פה היא חגיגה שמורכבת מפניה הדוקה ומדוייקת מאוד אם אתה רוצה, אבל סביר יותר שתהנה מקשקוש זנב כי אתה יכול.
אם כבר נהגת קצת ואתה מכיר טיפה את הרכב – דריפט חביב וספונטני זו אפשרות שאתה יכול לייצר לך בכל סיבוב כמעט.
הרכב לא מהיר במיוחד כשהוא בהרצה. המהירות הסופית (הילוך שישי ב-4000 סל"ד) היא 150 קמ"ש בערך. הזינוק שלו מעמידה חביב אבל לא מרשים, בטח לא כשהוא עדיין בהרצה.

לאחר שכל זאת נאמר – כמות הפאן שהרכב הזה מספק לך היא פשוט לא הגיונית, אי אפשר להבין את זה בנסיעת מבחן וגם לא ביום-יומיים הראשונים.
סובארו BRZ נותן לך פשוט אין סוף רגעי WTF אם אתה דביל מספיק, ובוא נודה.. לא קנית את הרכב הזה אם אתה לא דביל מספיק.
לפני כמה ימים כתבתי לחברים שלי שחזרתי מרכיבה על ה-BRZ. זה באמת הרכב הכי דומה לאופנוע שיצא לי לנהוג עליו.
הוא גס, הוא כיף, הוא קרוב לריצפה, הוא מושך מבטים. בדיוק כמו האופנוע.

אז מה הם רגעי WTF?
אלה הרגעים שקורה משהו שאתה לא מבין איך הוא קרה, אבל הוא היה מגניב לאללה.
הרגע הזה הטריף לך את המוח, הדליק לך את העיניים והאיר אותם כך שהן כרגע נוצצות וקורנות.
הרגע הזה גרם לך לצרוח ואווווווווווו ולחייך מאוזן אל אוזן.

הרגע הזה היה ממש ממש קרוב להיות רגע של "שיט, מה לעזאזל קרה פה".
הרגע הזה גרם לך לזיעה קרה שאתה מרגיש שזוחלת במורד הגב.

הרגע הזה גורם לך לחשוב לעצמך "מה עשיתי ואיך לעזאזל אני עושה את זה שוב?" ושניה אח"כ אתה מוסיף לעצמך "אבל בזהירות" ועוד שניה אח"כ אתה אומר לעצמך "אני תיכף אנסה, בזהירות" ואז אתה מנסה, אם אתה דביל (ואתה קצת דביל).

אני בעלים גאה של סובארו BRZ

החל מאתמול, 19.1.2020, אני בעלים גאה של סובארו BRZ.
זה הרכב שבזכותו החלטתי לכתוב את הבלוג הזה.
(אמירת מסגרת: זו לא פעם ראשונה שאני מנהל בלוג. הקודם שלי היה ״יומנו של האקר״ שהיה פעיל במשך שנים כבלוג הראשון בעברית על האקינג וטכנולוגיה.)

אז אתמול בשעה 12:30 בצהריים הגעתי אל מסירות סובארו ברחוב יגאל אלון בתל אביב וקיבלתי את הרכב החדש שלי.
זה נראה ככה:


לאחר הדרכה קצרה על הרכב, יצאתי אל היום הגשום שחיכה לי, אל כבישים רטובים ואל פקק הזוי ברחוב.
איך הרכב? במילה אחת – וואו. אם מאפשרים כמה מילים אז זה יותר ״מה זה הדבר השונה והמיוחד הזה???״.
בכל מקום שקראתי על הרכב הזה יש את אותם סופרלטיבים. זה ״רכב לנהג״ שאין בו שום פינוק חוץ מהנהיגה עצמה.
המנוע לא חזק, זה לא ״כמה סוגרת״ וגם לא ״0-100 ב-6 שניות או פחות״.
זה רכב מדהים לנהג שיודע לנצל אותו ונהג טוב יכול לשמור על קצב מעולה בכבישים טכניים, תוך כדי ״ואווווו״ ו-״מה לעזאזל זה היה??״ ותוך כדי ״פאקקקק!!!״.
המפתח כאן הוא לא כמה מהיר הרכב אלא כמה טוב הנהג.
לא המהירות אלא הפאן והאדרנלין שהרכב הזה יודע להזריק לך אל העורקים.

קיבלתי את הרכב ומיד פניתי אל איילון דרום, כביש 1, לכיוון כביש 38 והסיבוב הקבוע שלי בנס הרים.
היו תקופות שהסיבוב הזה היה בילוי קבוע של 3 פעמים בשבוע על האופנוע. עם הקופרה עשיתי אותו כמה פעמים והיה ״סתם״. למה? בפוסט אחר.
איילון עמוס, אבל לא פקוק בשעות הצהריים. גם כביש 1 יחסית בסדר ואני מוצא את עצמי בכביש 38 שמוביל אל בית שמש יחסית מהר.
קצת אחרי הכניסה לכביש 38 יש עליה ימינה, כיכר ועוד כיכר ואז ברחוב נחל כסלון יש פניה אל כביש 395 שבו הכיף מתחיל.

הסיבוב המפורסם של נס הרים

הרכב הזה הוא רכב הנעה אחורית, עם 200 כ״ס. כל סיבוב הוא חגיגה. כל פניה ימינה או שמאלה והרכב משחרר בשמחה את הזנב.
הרכב לא מהיר כמו שהיתה הקופרה אבל מבחינת הנאה? אין פה שום תחרות.
הרושם הראשוני שלי הוא שזה רכב מצויין למי שנהנה מנהיגה טכנית ומפרצי אדרנלין כשיש ״הפתעות״ כמו דריפט מקרי או החלקת זנב שובבה וחיננית 🙂

אפקט ״שופוני״? יש. הרכב צעקני יחסית ובולט מאוד. מושך עיניים ואנשים נעצרים לידו.
קטע, זה רק סובארו. אבל יפיופה לגמרי 🙂

בתמונה: BRZ במנוחה באיזור מערת הנטיפים

סיימתי את הסיבוב לאחר כמה שעות וכ-300 ק״מ של הנאה חזרתי הביתה. בכל זאת יום גשום מאוד, כבישים חלקים, חושך ואני מצונן קשות.

איך ה-Q5 הוותיקה הוחלפה

אז כמעט 7 שנים היתה ברשותנו אותה Q5. היא נרכשה בת שנתיים וסיימה את הקריירה אצלנו כשמישהי החליטה שלבלום זה מיותר ופגעה ברכב כשאשתי והילדות בתוכו וכך גרמה לתאונת שרשרת של 4 רכבים.

הטנק הוכיח את עצמו, הן יצאו מהתאונה כאובות אבל ללא שברים. הרכב (להבדיל) – אובדן להלכה.
פגיעה משמעותית בשלדה ובעוד מגוון מערכות ברכב והוא קיבל את התואר ״אובדן להלכה״ שאותו לא הכרתי.

מה הוא אובדן להלכה? שאלה מעולה.
הרכב נפגע והוא בנזק משמעותי. חברת הביטוח מגיעה להסכם עם גורם שירכוש את הרכב בשווי של כ-50% מערכו. הרכב יתוקן ע״י אותו רוכש (בד״כ מגרש מכוניות או מוסך) ויחזור לכביש לאחר שיתוקן ויימכר למישהו אחר.

היינו זקוקים לרכב אחר ולכן עשינו סיבוב בין היבואנים ובדקנו קיה ספורטאז׳, מזדה CX5, יונדאי טוסון – לא אהבתי אותם וגם אשתי לא.
הפתרון המפתיע – סובארו פורסטר ספורט. מנוע אטמוספרי של 2500 סמ״ק עם המון פינוקים ואפילו קצת יכולות שטח וכל זאת במחיר ממש מעט יותר יקר מהמתחרות.
זו היתה הבחירה ההגיונית.

במקביל – קפץ לו קופיקו על הכתף שלי והתחיל ללחוש שוב ״הנעה אחורית״.
הקופרה הזו מהירה, אבל לא כייפית ולא הנעה אחורית כך הוא טורח להדגיש הקופיקו.
לך תתווכח עם הקופיקו הזה..


*** מה זה קופיקו? זו שאלה נהדרת.
קופיקו הוא משהו שלא יוצא לך מהראש. שם קוד לכל דבר דבילי שעושים אופנוענים והוא לא רציונאלי או סתם עולה הרבה כסף. אגזוזים רועשים יותר, מעיל עור נוסף למרות שיש לך שניים אחרים, קסדה נוספת למרות שיש לך כבר 5, אופנוע אחר למרות שהקודם רק חצי שנה אצלך ולפני חודש עוד ידעת שהוא הכי טוב בעולם.
תריב עם קופיקו – רק תדע מראש שהוא תמיד מנצח.
החיה הזו התגלתה על ידי דניאל "מיצו" פטרי שמפעיל את הבלוג המצויין "מיצו בדרכים".

איביזה קופרה – קווים לדמותה

קניתי סיאט איביזה קופרה.
גיר ידני, 1800 סמ"ק, טורבו. 192 כ"ס לפני שיפורים והרכב היה סטוק. לא משופר.
מטוס קרב עם טונות של כוח ומהיר מאוד.
כמה מהיר? הרבה.
כמה כיף? כאילו חזרנו לאאודי.
טוב, אני מגזים, זה לא מנותק באותה צורה, אבל כן – הרכב מנותק ולא מספיק כייפי.
 מה זאת אומרת בכלל רכב מנותק?
נהג שאוהב ויודע לנהוג רוצה להרגיש את הכביש, את האחיזה של הרכב עם הכביש, את הנקודות בהן הצמיגים מתחילים לאבד אחיזה, את המנוע ואת הכוח שזורם ממנו אל הגלגלים.
את החיבור הזה קשה לקבל במכוניות ״מודרניות״ שתוכננו לסנן רעשים ו״לגהץ״ את הכביש.
למעשה – מכוניות מודרניות ויוקרתיות משתדלות למסך מהנהג כל דבר שעלול להיות לא נוח או מפחיד ואפילו סתם מסיח את הדעת. התוצאה היא ניתוק הנהג מפעולת הנהיגה.
הנהג יושב לו בסלון ממונע ונוהג תוך כך שהוא נעזר בבקרות שונות ומשונות החל מגיר אוטומטי שמעביר הילוכים לבד, מערכת ABS שעוזרת לנהג לבלום טוב יותר על ידי מניעת נעילת גלגלים ומניעת החלקה כתוצאה מכך, בקרת מניעת החלקה ועוד ועוד בקרות שהשיא שלהן הוא נהיגה אוטונומית שכבר מגיחה אל העולם. הרכב ינהג לבד.
הרכב המודרני פשוט מנותק, כך גם הרגישה אותה איביזה ״ספורטיבית״.
החזקתי אותה חצי שנה ואז התחיל "קופיקו" חדש.

קופיקו על הכתף – אומר לי את צירוף הקסם "הנעה אחורית".
אני מנפנף אותו מעלי. יש לי שני רכבים, אחד מהיר ואחד כייף. יש לי אופנוע חלומי. לך מפה קופיקו.
אבל הוא? "הנעה אחורית".
ככה בדיוק נולד השגעון החדש.
האיביזה הוחלפה אחר כבוד, נמסרה בטרייד אין וכרגע אני ממתין לשיגעון החדש.

Image may contain: car, outdoor and nature