קניתי סיאט איביזה קופרה.
גיר ידני, 1800 סמ"ק, טורבו. 192 כ"ס לפני שיפורים והרכב היה סטוק. לא משופר.
מטוס קרב עם טונות של כוח ומהיר מאוד.
כמה מהיר? הרבה.
כמה כיף? כאילו חזרנו לאאודי.
טוב, אני מגזים, זה לא מנותק באותה צורה, אבל כן – הרכב מנותק ולא מספיק כייפי.
 מה זאת אומרת בכלל רכב מנותק?
נהג שאוהב ויודע לנהוג רוצה להרגיש את הכביש, את האחיזה של הרכב עם הכביש, את הנקודות בהן הצמיגים מתחילים לאבד אחיזה, את המנוע ואת הכוח שזורם ממנו אל הגלגלים.
את החיבור הזה קשה לקבל במכוניות ״מודרניות״ שתוכננו לסנן רעשים ו״לגהץ״ את הכביש.
למעשה – מכוניות מודרניות ויוקרתיות משתדלות למסך מהנהג כל דבר שעלול להיות לא נוח או מפחיד ואפילו סתם מסיח את הדעת. התוצאה היא ניתוק הנהג מפעולת הנהיגה.
הנהג יושב לו בסלון ממונע ונוהג תוך כך שהוא נעזר בבקרות שונות ומשונות החל מגיר אוטומטי שמעביר הילוכים לבד, מערכת ABS שעוזרת לנהג לבלום טוב יותר על ידי מניעת נעילת גלגלים ומניעת החלקה כתוצאה מכך, בקרת מניעת החלקה ועוד ועוד בקרות שהשיא שלהן הוא נהיגה אוטונומית שכבר מגיחה אל העולם. הרכב ינהג לבד.
הרכב המודרני פשוט מנותק, כך גם הרגישה אותה איביזה ״ספורטיבית״.
החזקתי אותה חצי שנה ואז התחיל "קופיקו" חדש.

קופיקו על הכתף – אומר לי את צירוף הקסם "הנעה אחורית".
אני מנפנף אותו מעלי. יש לי שני רכבים, אחד מהיר ואחד כייף. יש לי אופנוע חלומי. לך מפה קופיקו.
אבל הוא? "הנעה אחורית".
ככה בדיוק נולד השגעון החדש.
האיביזה הוחלפה אחר כבוד, נמסרה בטרייד אין וכרגע אני ממתין לשיגעון החדש.